איך טיסה לגיוס תרומות סיכלה תרומה של 180,000$?

Bussiness jet stairwayמנהל בכיר בעמותה, העוסקת בתחום הרפואי, טס לארה”ב לצורך מסע גיוס כספים עבור ארגונו. מנהל העמותה, שלו”ז המסע שלו היה צפוף ביותר- חשש כי לא יישן טוב בטיסת הלילה, ומכיוון שידע, כי עליו להיות מרוכז בכל הפגישות החשובות שלפניו- רכש לעצמו כרטיס למחלקה הראשונה. (כן, כן, קראתם נכון: לא כרטיס למחלקת העסקים המרווחת יותר ממחלקת התיירים, אלא כרטיס למחלקה ראשונה, כשעלות כרטיס כזה נעה בסביבות ה- 10,000$ לכרטיס!)

כשנחת מנהל העמותה ב- JFK- שדה התעופה של ארה”ב- פגש את אחד התורמים הגדולים ביותר של עמותתו, המעניק לארגונו מדי שנה 180,000 דולר. תורם זה, טס אף הוא באותה הטיסה לארה”ב, אך במחלקת העסקים בלבד. מנהל העמותה רץ לקראת התורם והביע את שמחתו על פגישתם המשותפת.
“האמת היא שהגעתי מאוחר לשדה התעופה בן גוריון, ונדמה היה לי, שראיתי אותך מגיע לדלפק המחלקה הראשונה. האם טסת במחלקה זו לכאן?” שאל התורם את מנהל העמותה, בן שיחו.
מנהל העמותה החל להסביר את מניעיו לטיסת במחלקת היוקרה, אך התורם חייך מתחת לשפמו והמהם: “אני יודע מה עלות הטיסה במחלקה זו, ואפילו אני איני מאפשר לעצמי לבזבז ככה את כספי עבור 11 שעות טיסה בלבד”- כך אמר ולא יסף.
מנהל העמותה ניסה להוסיף משפט נוסף על פגישותיו להיום, ועל חובתו להיות בריכוז-שיא, אך התורם פטר אותו כלאחר יד.

לאחר תקופה, כשהגיעה ההמחאה עליה נרשמה התרומה השנתית של אותו תורם – הסכום שנכתב בהמחאה, (שעמד, כאמור לעיל, תמיד על 180,000$ לשנה)- ירד ל- 10,000$ בלבד (!) עם פתקית מצורפת בכתב ידו של התורם: “סכום זה נועד לממן לך את הטיסה הבאה לארה”ב”.

סיפור זה שמעתי מפי מנכ”ל העמותה עצמו, שבא לשטוח את מצוקתו בפניי, ולשאול אותי, כיצד להגיב לתורם אכפתי זה. האמת היא, שבמהלך שיחתי עם מנהל העמותה- נוכחתי, כי הוא בטוח שטיסה במחלקה ראשונה לאדם עסוק כמוהו- אין בה כל פסול.

ייתכן, כי מניעיו היו, אכן, כשרים, וכי כל רצונו היה במנוחה מוחלטת, אולם דבר כזה אינו מעניין את התורם, הבטוח, כי כספי הצדקה אותם הוא מעניק- מוצאים את דרכם למילוי מנעמי החיים של מנכ”ל העמותה.
לפני ר”ה האחרון נוצר שיח תקשורתי רחב היקף, בו העלו כותבי טורים שונים את הגיגיהם בפני תורמים לעמותות מזון שונות, בכותבם דברים ברוח זו: “הכסף שלך לא מגיע לכיס של העני המסכן שאין לו מה לאכול בחג, אלא מממן את משכורתו השמנה של מנכ”ל העמותה. לכן, אם אתה רוצה לשמח אנשים בחג- הענק להם באופן ישיר את תרומתך”. המצדדים ברעיון זה הוכיחו, כי מנהלי עמותות צדקה רבים מרוויחים שכר חודשי הגבוה יותר ממשכורתו של שר, וטענו, כי אין זה צודק.

מנגד, קמו מנהלי העמותות והגיבו, כי לא ניתן להטיל כתם על כל מנהלי העמותות, וכמו כן, כדי לגרום לאנשים מוכשרים- מנהלים בכל נשמתם- לעבוד במגזר השלישי ולא לצאת לעולם המסחר- עליהם לקבל משכורת מכובדת, המאפשרת להם חיים בנוחות.

לעניות דעתי- שני הצדדים צודקים. השאלה היא במידת הרגישות כלפי בעלי הממון, בסממנים החיצוניים של מנהל העמותה בפרהסיה, ובפרופורציות הניתנות לכל מעשה. התורמים כולם יודעים כי מנהלי העמותות מקבלים שכר על פעולותיהם, אך אינם מוכנים לממן את ה”מותרות” ואת סממני היוקרה החיצוניים של האנשים, האמונים על מטרות חברתיות.

לכן, קל להבין את התורם שחש כי אינו מוכן לממן למנכ”ל העמותה טיסה במחלקה ראשונה- דבר שאינו מממן אפילו כלפי עצמו. לעומת זאת, מנהל עמותה שחייב לנוח טרום לו”ז צפוף במיוחד- יכול- (ולא באופן קבוע)- להסתפק בטיסה במחלקת עסקים, ולא במחלקה ראשונה, שהיא, לכל הדעות, מנקרת עיניים.
אז לכל מי שאינו מעונין להפסיד תרומה שנתית של 180,000$ (ועוד במהלך מסע לגיוס תרומות), אני מציעה לזכור את הכלל, כי בטיסה, כמו בכביש: אל תהיה צודק. היה חכם.

תגובות

comments

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות על איך טיסה לגיוס תרומות סיכלה תרומה של 180,000$?

  1. מאת משה‏:

    אכן תובנה עמוקה ומעשית

  2. מאת חיה‏:

    מאוד נכון.
    שמעתי ממנכ”ל שבא לפגוש תורם במשרדו שהלה יצא איתו לחנייה בכדי לראות באיזה רכב הגיע. וכשהשתכנע שמדובר ברכב פשוט תרם ביד יפה.