למה פתחתי השבוע חנות לדבשיות?

בשבוע האחרון החלטתי, בעל כורחי, על הסבת מקצוע, ופתחתי חנות לממכר דבשיות. בחנות שלי תמצאו דבשיות מכסף, דבשיות מקרמיקה, דבשיות בצורת רימונים, ואפילו דבשיה משעוות דבורים.Woman's hand holding a gift of money
האמת היא, שמעולם לא רציתי להיות מוכרת בחנות, ובוודאי שלא מוכרת בחנות לדבשיות, אז למה זה קרה לי?
הכל התחיל בשבוע האחרון, בו נלוויתי לתורמת ‘כבדה’, אשר בנדיבות לבה מממנת פרויקטים חשובים בעמותות שונות, העוסקות במספר תחומים ערכיים בארץ.
התורמת עצמה היא אשה מדהימה, חכמה ביותר, מלאת אנרגיה ושופעת טוב-לב, שרואה בפילנתרופיה ובצדקה את קיום העולם.
עמותות שעוסקות בתחומים בהן היא מתעניינת, ופועלות על פי הנחיותיה, בשקיפות ובצורה נכונה- זוכות ממנה למתת יד הגונה מדי שנה.
התורמת הגיעה ארצה ביום ראשון בשבוע שעבר, ובקשה ממני להצטרף אליה לביקורים בקרב הארגונים והעמותות השונות בהם היא פעילה.
סיורינו נעו בין ארגוני צדקה, המסייעים בצורה יוצאת דופן לנזקקים, לבין עמותה התומכת במוגבלים, בין ארגון העוסק בקירוב לבבות בארץ, לבין מוסד חינוכי העוסק בהנגשת הלימודים הגבוהים גם למעוטי יכולת. בקיצור- שלל ארגונים, שהמנוע שלהם בנוי מנתינה בלתי פוסקת, מתוך אמונה בצדקת הדרך, ומתוך רצון להמשיך, לפתח, למנף, ולהעניק עוד ועוד.
האמת היא, שאני באופן אישי התרגשתי מאד מהפעילויות בהן צפינו. שוב למדתי את הכלל החשוב ביותר עבור כל מנכ”ל או מגייס כספים לעמותה: “כשאתה רוצה להרשים מישהו- הבא אותו למקום הפעילות, כי אין כמו מראה עיניים, ואין כמו מתן התחושה עבורו, שהוא תורם עבור דבר משמעותי ואמיתי!”
עם זאת, המכנה המשותף החזק בין כל הארגונים בהם סיירנו היה כלי הדבשיה. כן, הדבשיה.
הצוותות בכל הארגונים בהם הופענו היו מלאי נכונות ורצון עז לארח את התורמת בצורה המושלמת ביותר, ולפיכך, הכינו ברים מפוארים, מצגות מרשימות, וטקסים רבי רושם עבור האורחת- ומעל לכל: הם העניקו לה את המתנה האולטימטיבית לקראת ראש השנה: דבשיה, שהרי כיצד תוכל אותה אשה יקרה (תרתי משמע) להכניס את השנה החדשה מבלי לטבול את התפוח בדבש, שתודות הארגון עבורה חקוקים על לוח דבשייתו?
יום לפני טיסתה בחזרה לארץ מוצאה בחו”ל, פנתה אליי התורמת בבקשה לקחת לביתי את כל המתנות, משום שהיא אוהבת את הדבשיה שבביתה, ומלבד זאת- אין לה מקום במזוודותיה לכמות הענק של הדבשיות, והיא איננה מעוניינת לשלם אף לא דולר נוסף על המשקל העודף.
הדבר היחיד שהתורמת בעלת הרגש הכניסה למזוודה- היה ספרון בצורת תפוח אדום, שהוגש לה על ידי עמותה העוסקת בטיפול בנוער בסיכון. הספרון כלל את הסיפורים האישיים והמרגשים, אותם כתבו ילדים ממשפחות מצוקה, אשר בזכות אותה נדיבת לב- קבלו חוגי העשרה ומיומנויות לחיים, בתוספת ברכותיהם הכנות והלבביות.
“הספרון הזה הוא שיפאר את שולחן החג שלי”- אמרה לי התורמת כשברק חשוד בעיניה. “ואני בטוחה שבזכותו ישלח לי בורא עולם שנה טובה ומתוקה!”
מהסיטואציה האמיתית הזו אני פונה אליכם- מנהלי עמותות והעוסקים בפיתוח משאבים לארגונים- וממליצה לכם מתוקף תפקידיכם להעניק לתורמיכם מתנה בעלת ערך מוסף, שעשויה באמת לרגש את התורם ולגרום לו להמשיך ולתרום עבור פעולות הקודש בהם אתם עוסקים.
באופן פרטי- הכלל תקף  גם עבור כל מתארח בחג: חשבו מה ישמח ביותר את המארחים, מה ירגש אותם ומה יעניק משמעות נוספת עבורם מעבר לשי עצמו.
אם בכל אופן החלטתם ללכת על דבשיה-  אתם מוזמנים לחנות החדשה שפתחתי. יש שם מבחר שלא תראו בשום מקום 🙂
והעיקר- שתהיה לכולנו שנה שכולה דבש!

תגובות

comments

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובה אחת על למה פתחתי השבוע חנות לדבשיות?

  1. מאת יעל‏:

    יפה, מעלה חיוך ו…מחכים.
    מזכיר לי, כי אדם הוא אדם והדרך אליו היא דרך הלב, בין אם הוא נדבן עשיר ובין אם הוא חבר.