3 תובנות לגיוס משאבים שלמדתי ב”שבעה” על אבא

ner zikaron

בחודש האחרון חוויתי אובדן גדול ביותר. אבי היקר באדם הלך לעולמו והותיר אותנו עם חלל עמוק וחור שורף בלב. אבי הורה לי באופן אישי שלא לכתוב עליו שבחים, ולכן לא אכתוב על האבדה הגדולה.

לאבי היו מכרים רבים, חלקם אמידים מאד. לפני כשנתיים הוא סייע לאחד ממנהלי המוסדות, כאשר חיבר אותו עם מכר אמיד.

אותו מכר עשיר, גם הוא חב הכרת הטוב גדולה לאבא, ולכן חשבנו בימי השבעה שנבקש את שותפותו בפרויקט ייחודי שיהא לעילוי נשמת אבא. כשפנינו אל המכר לאחר השבעה גילינו, שאותו מנהל מוסד כבר פנה למכר האמיד מיד לאחר ההלוויה, ואמר לו שהוא רוצה להנציח את אבא בחדר מיוחד שייקרא על שמו. ידידו האמיד של אבא הבטיח במקום את שותפותו בפרויקט למוסד, עקב אהבתו הגדולה לאבא ז”ל.

אנו, בני המשפחה, שיודעים בדיוק מה היה אבא, ומה היה רוצה לעשות לעילוי נשמתו (לא הנצחה בחדר…) הבנו, שלא נוכל לקבל את סיוע המכר האמיד בפרויקט שהיה באמת חשוב לאבא. לצערנו, בקשה מסוימת שהייתה לנו עבור מנהל אותו מוסד, שמקבל כעת ממון רב עקב פטירתו של אבא, נענתה בקרירות.

כשכאב לי הלב אמר לי אחד מבני המשפחה: “מה את רוצה, הרי זה מה שאת מלמדת את כולם לעשות?…”

עד כאן הסיפור, שסופר בשינוי פרטים מזהים, ומכאן ואילך התובנות אותן אני חולקת אתכם, לגבי הנצחת נפטר, ומה שאני באמת מלמדת את כולם לעשות…

  1. מומנטום-

נכון, תמיד כדאי לנצל את המומנטום והעיתוי המיוחד. אותו מנהל מוסד פעל בחוכמה, כשמיד לאחר ההלוויה פנה לידידו האמיד של אבי בבקשה להנצחה משותפת.

עם זאת, צריך גם לחשוב על כל התמונה כולה, למי פונים ומתי. שמעתי בעבר ממספר אנשים בעלי הון, שפנייה אליהם דווקא בימי השבעה יצרה את הפעולה ההפוכה, בבחינת: “תנו לי לעבור את האבל הכבד, אחר כך דברו איתי על כסף…”

  1. פרויקט-

מנהל המוסד פעל בחכמה כשהציע פרויקט, של הנצחת שם בכיתה. התורם דנן הוא יחסית “תמים”, והנצחה בכיתה היא משמעותית מחד עבור התורם, ולא עולה למנהל המוסד מאידך. כך יכל המנהל לבקש סכום כסף רציני עבור הפרויקט.

המנהל נהג בחכמה כשהציע רעיון לפרויקט ולא עבור פעילות שוטפת, מה שנותן לתורם את התחושה שהוא אכן תרם למען המטרה הנעלה.

  1. התחשבות-

עם זאת, כאשר בני המשפחה מבקשים ממנהל המוסד בקשה מסוימת- יש להתחשב גם בהם ביתר שאת, להוכיח כי גם בקשתם ממולאת על הצד הטוב ביותר, ולאפשר להם לחוש שהפרויקט, אכן, שייך גם להם.

במקרה דנן, תחושתי ותחושת רוב בני המשפחה היא חמוצה ביותר, דווקא משום התייחסותו הבלתי נעימה של המנהל לצרכינו. לא ניסינו להוריד את התורם מרעיון התרומה, ולא ‘הרסנו’ את תוכניות המנהל, למרות שהיה ביכולתנו לעשות זאת, אבל מעט רגישות למשפחת הנפטר ולבקשותיה לא הייתה מזיקה.

כלומר: תמיד יש לקחת בחשבון את המכלול, ליצור מצב של: “Win-win situation”,

ולמצוא את שביל האמצע, בו כולם יוצאים מרוצים.

אצלנו, זה לא עבד, אבל אתם, מגייסי המשאבים תפעלו בחכמה, ותראו ליצור מצב בו כל הקרובים לנפטר חשים, שאכן נעשתה פעילות אמיתית להנצחתו ולעילוי נשמתו.

תהא נשמתו של אבא צרורה בצרור החיים ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים.

תגובות

comments

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *